איך יצירה פרובוקטיבית ונוקבת הפכה
לאחת האופרות האהובות בכל הזמנים?
|
המבקרים הזדעזעו ממנה, הקהל התאהב בה, והיום "לה טרוויאטה" היא אחת מעשר האופרות המבוצעות ביותר בעולם. לצד סיפור אהבה אפי ומוזיקה תוססת, טרוויאטה מהדהדת גם סיפורי חיים עצובים וסוגיות חברתיות ופוליטיות בוערות שממשיכות להיות רלוונטיות גם היום. בהפקה חדשה בבימויו של אלסנדרו טאלבי תחת שרביטו של מאסטרו דן אטינגר, סיפורה של ויולטה קם לתחיה בעולם האופנה הנוצץ וחסר הרחמים של ימינו. טאלבי מתבונן במבט עכשווי על הסוגיות שהבעירו את אירופה של ורדי ומעניק לאופרה קונטקסט חדש. בדומה לורדי, גם טאלבי לא חושש לגעת בעצבים חשופים, אישיים וקולקטיביים.
|
ויולטה ואלרי היא קורטיזנה של החברה הגבוהה בפריז. היא הגיעה ממעמד נמוך אך כעת חיה ברווחה בדירה מפוארת בה היא מארחת מאהבים ומכרים עשירים במסיבות זוהרות. מתחת לחזות הנהנתנית מסתתרת אישה שסובלת ממחלה קשה ועובדת קשה כדי לתחזק את המעמד שיצרה לעצמה. הכל משתנה כאשר לאחת המסיבות שלה מגיע אלפרדו, גבר צעיר ממשפחה טובה והאהבה ניצתת ביניהם. למרות החשש לאבד את החופש שיצרה לעצמה, ויולטה מחליטה לבסוף למכור את רכושה ולעבור לגור עם אלפרדו בכפר. מי שלא מרוצה ממערכת היחסים הזו הוא ז'רמונט, אביו של אלפרדו. הוא דורש מויולטה לפרק את הקשר, שלטענתו הורס את המוניטין של המשפחה, כל זאת מאחורי גבו של בנו. ויולטה, שאוהבת את אלפרדו באמת, מחליטה לעזוב אותו כדי להגן על כבוד משפחתו ושבה לפריז. אלפרדו המום מהפרידה ושבור לב, מתפרץ למסיבה אליה הגיעה ויולטה בפריז ומעליב אותה בפומבי. כמה חודשים אחר כך ויולטה גוססת. אלפרדו, שגילה על מעורבותו של אביו, ממהר להגיע אליה לפני שיהיה מאוחר מדי. ויולטה החלשה מתרגשת לראות אותו וברגע אחרון של אופטימיות הם נשבעים שישארו ביחד לנצח. כמה רגעים אחר כך ויולטה נושמת את נשימתה האחרונה בזרועותיו של אלפרדו.
|
לה טרוויאטה, "האישה הנופלת", נולדה בצלם שתי נשים אמיתיות שסיפור חייהן הצית בורדי את הרצון לחשוף את הצביעות של החברה כלפי נשים, ולנפץ את ההפרדה המלאכותית בין גינוני החברה הגבוהה ובין מציאות אנושית (ובעיקר נשית) של אהבה, תשוקה ומחלה.
|
הכל התחיל מאישה בשם מארי דופלסיס (בדיוקן), קורטיזנה שהתרועעה עם הבוהמה הפריזאית וניהלה רומנים סוערים עם אנשי אמנות ותרבות, ביניהם המלחין פרנץ ליסט. הרומן החשוב מכולם היה ללא ספק זה שניהלה עם אלכסנדר דיומא הבן, ששילב את דמותה של דופלסיס ברמן המפורסם ביותר שלו "הגברת עם הקמליות". דופלסיס היתה סלבריטי של ממש ונחשבה למסמר הערב במסיבות ובערבי סלון של החברה הגבוהה. אבל מאחורי התדמית הזוהרת שלה היה סיפור חיים קשה של עוני, בדידות ומחלה. דופלסיס מתה משחפת בגיל 23 אחרי חודשים של דעיכה בריאותית, וכל רכושה נמכר לאחר מותה כדי לכסות את החוב הענק שהותירה אחריה. דיומא הבן הנציח את סיפורה של דופלסיס בצורה רומנטית ששמה במרכז את סיפור האהבה ביניהם והציג לעולם את דימוי ה"יצאנית בעלת הלב הרחב" שהפך לנרטיב תרבותי אהוד ומקובל (הסרט "אישה יפה" הוא דוגמה מצוינת). ורדי צפה במחזה של דיומא וזיהה סוגיות חברתיות עמוקות שהטרידו אותו, בין היתר בשל מערכת היחסים שלו עם זמרת הסופרן ג'וספינה סטרפוני.
|
|
|
|
|
דיוקנה של ג'וספינה סטרפוני
סטרפוני היתה אשתו השניה של ורדי אותה פגש כאשר היתה כבר בשיאה של קריירה בינלאומית כזמרת אופרה. עם קריירה בינלאומית מרשימה, סטרפוני השתתפה בהפקות החשובות של ימיה כמו נורמה של בליני, רוברטו דברו של דוניצטי ונבוקו של ורדי. בעודה נוסעת ברחבי אירופה בין בתי האופרה בהם הופיעה, סטרפוני הביאה לעולם מספר ילדים מגברים שונים וניהלה אורח חיים חופשי שהיה יוצא דופן לנשים בתקופתה. גם מערכת היחסים שלה עם ורדי התחילה באופן בלתי מסורתי כאשר השניים עברו לגור יחד בעיר בוסטו לפני שהתחתנו. חייה הבלתי שגרתיים, הלידות מחוץ לנישואים בעודה מנהלת קריירה, ויחסיה עם ורדי לא התקבלו בעין יפה על ידי הקהילה השמרנית של בוסטו. סטרפוני ספגה השפלה ונידוי שהשפיעו על בריאותה הפיסית והנפשית וייתכן שתרמו לגדיעת הקריירה שלה בגיל שלושים בלבד. ורדי חיבר את סיפורה של אשתו יחד עם זה של מארי דופלסיס והוליד את דמותה של ויולטה - "האישה הנופלת" שתשנה את ההיסטוריה של האופרה.
|
|
|
|
|
המוזיקה של לה טרוויאטה מתארת בצורה מוחשית את מסעה הרגשי המטלטל של ויולטה וגורם לקהל להתאהב בה ולהזדהות איתה. הישירות המוזיקלית שורדי נוקט בה היא אולי זו שגרמה לכלבי השמירה המוסריים של הצנזורה להתעורר ולבקש ממנו "לעדן" את האופרה. ורדי ענה להם בתגובה כי "זונה תמיד תישאר זונה" ובכך אישר את חששותיהם לגבי היותה של האופרה מניפסט ביקורתי שמטרתו לעמת את הקהל עם נושאים חשובים, לא פחות מאשר לבדר אותו. הפרובוקטיביות של האופרה נבעה בין היתר מהבחירה של ורדי לשלב ביצירה ריקודים כמו ואלסים ופולקות או שירי שתייה שהיו מזוהים עם אירועים חברתיים של מתירנות מינית והפקרות מוסרית.
|
|
|
|
|
שיר השתיה "ליביאמו" שמופיע במערכה הראשונה הוא אחד המפורסמים שבהם, ומשמעותו בתרגום חופשי "בואו נשתכר". ליביאמו הוא הראשון מבין שורה של ואלסים שיופיעו במהלך האופרה וישנו את אופיים וצורתם בהתאם למצבה של הגיבורה. בסוף המערכה הראשונה הוואלס חוזר שוב עם אופי תוסס ומשוחרר באריה הגדולה של ויולטה Sempre Libera ("תמיד חופשיה"). ויולטה חוגגת את הנעורים שלה ואת החופש ליהנות מהחיים שבנתה.
בסיום המערכה השניה ויולטה נמצאת במצב שונה לגמרי, וכך גם הוואלס שהופך אינטנסיבי ודרמטי כאשר הוא מתאר את הפרידה הכואבת של ויולטה מאלפרדו. המטמורפוזה המושלמת מתרחשת במערכה האחרונה באריה קורעת הלב של ויולטה Addio, del passato ("להתראות לעבר"). הוואלס הזה הוא ההפך המוחלט מהוואלס של המערכה הראשונה: איטי ומקוטע, עם דגשים בלתי צפויים והפסקות מרובות המשקפות את השבריריות של ויולטה. הוואלס הזה הוא חלומה השבור של ויולטה, ואולי הוא גם השבר בחזות הבורגנית המתעתעת שמכסה על ניצול וצביעות שפגעו בכל הויולטות שהיו אי פעם.
|
ההפקה החדשה שיצר הבמאי אלסנדרו טאלבי מעבירה את ויולטה מפריז של המאה ה-19 אל עולם האופנה האירופאי של ימינו. למרבה ההפתעה, ההבדלים אינם גדולים: "לה טרוויאטה עוסקת בפער בין חיצוני ופנימי" מספר טאלבי, ומסביר כי "ויולטה היא אובייקט של יופי עבור גברים והדימוי השטחי שלה עומד בניגוד מוחלט לאישיות המורכבת שלה ולמחלה המתפשטת בגופה". הקונפליקט בין הנראות המהפנטת ובין הבעיות שמתחת לפני השטח משותפת לפריז של המאה ה- 19 ולעולם האופנה האכזרי של המאה ה- 21, דבר שהופך את בחירתו של טאלבי טבעית כמעט. במציאות של שבועות האופנה, מסיבות מרהיבות ואירועים עדכניים, טאלבי חושף את ההערצה האובססיבית של הגוף הנשי אל מול הסלידה הקולקטיבית מתהליכים אנושיים של הזדקנות ומחלה.
את ההפקה הנוצצת (תרתי משמע) יצרה יחד עם טאלבי מעצבת התלבושות אניה ון קראג, שעבדה שנים רבות בבית האופנה "דיור" בפריז. "התלבושות והאביזרים בהפקה הזו הם חלק חשוב מהסיפור כי הם מקצינים את היופי שעומד בניגוד למחלה ולמוות" אומרת ון קראג. "המתח בין היופי והמוות קיים כמוטיב מרכזי באופרה ולקחתי אותו כמוטיב מרכזי בעיצוב התלבושות". טאלבי מדגיש כי ויולטה אינה קורבן מבחינתו. "היא אישה חכמה ועוצמתית שעבדה קשה כדי לבנות סביבה סלון של אנשים אמידים ומתוחכמים. אבל היא לא יכולה לברוח מהדרך בה החברה הגברית רואה אותה, וזו הטרגדיה האמיתית שלה".
|
|
|
|
|
בעת כתיבתה, לה טרוויאטה חשפה פצע פתוח של צביעות, מיזוגניה ופוליטיקה מינית בלב אירופה הבורגנית השמרנית. ורדי העלה את ויולטה מאזור הדמדומים של שולי החברה אל מרכז הבמה ואל תוך ליבו של הקהל. המסר שלה מהדהד חזק בהפקה החדשה שלנו, ובעצם בכל הופעה של לה טרוויאטה ברחבי העולם, כמעט מדי ערב.
|
|
|
|
|
|
